כי גרים הייתם בארץ מצרים

הוא קם ממיטתו לקול זעקותיה של אשתו. אש, אש, היא צעקה. לרוב הוא מתעורר לאט, אבל הפעם תוך שניות הוא נעמד על רגליו וניסה למנוע מהאש להגיע לאשתו ההרה. בתוך אותן שניות גורליות חשב על העובר. על התקווה שנטע בהם אחרי כל הזוועות שעברו, זה כוחם של החיים שנוצרים. כאלה הם בני האדם, לא יכולים לחשוב שהחיים הממלאים את רחמה של אישה ייולדו לגיהנום, אחרת מה הטעם? זכר הפוגרום שנגמר בדרך נס ללא הרוגים לפני חודש מילא אותו כוחות. והוא היה צריך אותם. כבר שנים שהוא שורד, וגם הפעם הוא ייתגבר, הוא חשב במהלך אותם חלקיקי שניות.
הוא זכר איך אחיו הוצא להורג ללא משפט, איך החליטו שהדרך להציל את עצמם הייתה לברוח משם, ובינתיים הבין כי על מנת לברוח גם מהאש ייאלץ להעביר את אשתו דרכה. המציתים כנראה חשבו מראש על מלכודת אש מתוחכמת שתמנע מהם לצאת מהחדרון בו התגוררו בתנאים קשים בשנתיים האחרונות והציתו את הדלת.
הוא לא התלונן, הוא ראה בעצמו בר מזל, רבים אחרים לא שרדו, נעצרו באופן שרירותי, והנה הוא מצבו טוב יחסית, ניסה לעודד עצמו כשפתח את הדלת הבוערת. אשתו השתעלה כל העת. "רוצי" הוא צעק לה, והיא מילאה אחר פקודתו, איזו ברירה הייתה לה? הוא יצא אחריה. הם מצאו עצמם פצועים ברחוב, בארץ זרה, חצי עירומים.

הסיפור הזה אמנם בדיוני בחלקו, אינני יודע את ההיסטוריה האישית של סגאי טימרט, או אשתו מריהוט, זוג האריתראים שביתם הוצת היום בירושלים. אינני יודע מה עבר בראשו באותם רגעים גורליים בו נלחמו על חייהם. אבל לנסות להיכנס לראשם יותר קל.
מה שמטריד הוא שלסיפור הזה יש צד שני. מישהו טרח לעשות תחקיר. מישהו טרח להביא סמרטוטים ונפט. מישהו ביקש לשרוף את סגאי ומריהוט חיים. מישהו עשה את הפעולה הזו ביודעין. אולי זה מי שניסה לשרוף ארבעה אריתראים אחרים לפני חודש.  ולמרות שניסיתי לא הצלחתי להיכנס לראשו.

זירת האירוע אתמול בבוקר, במשך שעות עמדה הדירה פתוחה וכל אחד יכל לפגוע בראיות, בכוונה או שלא.

בבוקר האירוע הסתובבתי בשכונה, בה רוב האפריקאים אריתראים. בניגוד לשכונת התקווה לא שמעתי על מתיחות.
סביר להניח שסגאי הלך לישון בשקט, ללא כל חשש. בינו לבין שכניו לא היה כל סכסוך. ובכלל יחסי השכנות בין הישראלים לאריתראים בנחלאות תקינים ואפילו טובים. שמעתי על סימפטיה ואמפטיה מצד הישראלים ומנגד מוטיב אריתראי ברור. הישראלים טובים, הממשלה רעה.
הם אינם יכולים להבחין בין פרלמנט לממשלה, קואליציה ואופוזיציה,  בין רגב לגלאון, מרידור לדנון ואפילו לא בין בן ארי לגילאון.
ובכל זאת הבנתם נכונה. הדבר היחיד שעשתה הממשלה לנוכח גל שנאת הזרים שהתפרץ לאחרונה היה לגרש (לפחות את מי שהיא יכולה). את מציתי הדירה מלפני חודש המשטרה עדיין לא עצרה, והבוקר מיהרה להודיע כי הקימה צח"מ, צוות חקירה מיוחד, אבל במשך שעות עמדה זירת האירוע פתוחה. אינני בקיא בהליך חקירות פליליות, והמז"פ היו בבוקר, ובכל זאת העובדה שצלמים נכנסו ויצאו מזירת הפשע עד שעות הצהריים נראית לי הזויה. בזירות פשע אחרות בהן הייתי מנעו מהתקשורת להתקרב שעות ארוכות, אבל פה יכל כל מי שרצה, ואפילו מי שלא התכוון, לפגוע בראיות בזירה.
אם אתם רוצים ניחוש לא אקדמי, סביר להניח שגם הפעם הרוצחים שלא באו על סיפוקם יחמקו מידיה של משטרת ישראל.

בערב התיישבתי אל מול מהדורות החדשות, מזועזע מהאירוע ביקשתי ללמוד עוד פרטים ובעיקר לראות איך הוא יוצג. כשצפיתי במהדורת חדשות 10 גיליתי כי האירוע אפילו לא נכנס לכותרות המהדורה, וזה לא ביום עמוס חדשות במיוחד. הכתבה שודרה אמנם בבלוק הראשון אבל תיארה "עוד אירוע פלילי". בחדשות 2 נדחקה הכתבה לבלוק השני וזכתה לכיסוי דרמטי יותר, אך ללא כל התייחסות ערכית. ואולי לא צריך היה לצפות להתייחסות רצינית יותר, כי הרי "הם" לא מעניינים את "העם", ובהיעדר פוליטיקאים מתסיסים מאבד הסיפור את הפיקנטיות, אבל מה לעשות שבן ארי היה עסוקים בדברים אחרים. אם היה מדובר במקרה זהה דומה בצרפת למשל, שם היו הקורבנות יהודים היה מה לספר, אבל "סתם" שני שחורים בישראל, איזה עורך ייתיחס לכך ברצינות.

תורת המלך
הלכות הריגת גוי

בינתיים בבית החולים שכב סגאי במיטתו. כואב. הוא סובל מכוויות דרגה ג' בגפיים, כנראה בגלל שפתח את הדלת ראשון. הוא מותש אבל שמח. אשתו אמנם סובלת מכוויות דרגה ב' ברגליים אבל מצבו של העובר תקין, ובטח עברה פעם ראשונה בדיקות הריון מקיפות. הם ייצטרכו לשהות בבית החולים זמן רב, סגאי בטח שואל את עצמו כיצד ישלמו על כך, אבל הוא שורד. איכשהו הוא תמיד נופל על הרגליים. מעט הרכוש שהיה להם נשרף, אבל מה זה רכוש, העיקר שאשתו והעובר בחיים. היו פה כתבים, שאלו אותו שאלות, לרגע ממש התעניינו בו. אפילו חוקרי המשטרה הגיעו כדי לתפוס את המציתים. הוא לא ראה חדשות, הוא לא יודע שאף פוליטיקאי או איש ציבור לא הזדעזע מכך שניסו לרצוח אותו, את אשתו ואת בנו שטרם נולד. הוא עדיין לא יודע שאף אחד לא יתפוס את הרוצחים, והוא בטוח לא יודע שבמשך כל היום נכנסו ויצאו אנשים זרים מביתו הקטן שגודלו לא עולה על 8 מ"ר.

מחוץ לדירה הגיע מישהו ותלה שלט

ואולי הוא בעצם יודע. ואולי הוא אפילו שמע שפה בישראל כתבו רבנים ספר על הלכות הריגת גוי, לפיו "בכל מקום שנוכחותו של גוי מאיימת על חיי ישראל - מותר להורגו", ומי יודע, אולי הוא איום.  הוא זוכר שאת המציתים הקודמים אף אחד לא תפס, ואולי הוא גם לא ציפה מאף פוליטיקאי שיגיע, אולי הוא ראה את הכתבות בטלויזיה, ואת התמונות שצילמו בביתו, אבל כל זה לא משנה לו. הוא עדיין לא התאושש מכך שניסו לרצוח את אשתו והעובר שהיא נושאת בבטנה ואותו חיים רק בגלל שהם שחורים, וכל זה דווקא במדינה שהוקמה על ידי פליטים.